רשומה מסכמת

רשומה מסכמת.... לראשונה מאז קבלת מטלת הבלוג אני דוחה את הכתיבה אולי כי קשה לי לסכם? או להיפרד מהבלוג (אני מכירה את עצמי,אם לא מחייבים אותי, אין סיכוי שאמשיך לכתוב רשומה מידי שבוע..)

בשלב ראשון חיפשתי ציטוטים הקשורים לכתיבה הנה כמה מהם:

הכתיבה היא מונולוג, אך היא מונולוג המקווה להיות דיאלוג.

- אהרון מגד

או שתכתוב משהו ששווה לקרוא, או שתעשה משהו ששווה לכתוב עליו

- בנג'מין פרנקלין

בדבר אחד אין לי שמץ של ספק: איש אינו יכול לכתוב ספר שילדים יאהבו, אם אינו כותב אותו קודם כל לעצמו

- א. א. מילן

עדיף לכתוב לעצמך ולהישאר ללא קהל, מאשר לכתוב לקהל ולהישאר ללא עצמך

- סיריל קונולי

אז פרט לציטוטים אוסיף עוד משלי לסיכום:

בשני הסמסטרים האחרונים ,למעשה כמעט חצי שנה כתבתי מידי שבוע רשומה בבלוג שלי . בתחילה גיליתי התלהבות ואף נהניתי מהכתיבה ומהעובדה שלמרות החשש מחשיפה כאשר הוצגה בפנינו משימת הבלוג,     במהלך הכתיבה הרגשתי צורך לשתף והשתוקקתי לתגובות...

בסמסטר השני בין שלל המטלות החלטתי שאת כתיבת הרשומה השבועית אני לא דוחה  ובאופן קבוע בימי שני חזרתי הביתה לאחר התארגנות התיישבתי וכתבתי טיוטה ראשונית. בהמשך השבוע דאגתי לעשות הגהה, לשפץ מעט ולפרסם. היו שבועות שחשתי שהבלוג מאפשר לי להעלות תובנות ,הרהורים, ערעורים, למעשה  מהווה במה. היו שבועות שחשתי שמטלת הכתיבה מעיקה .

לאחר שסיימתי את כתיבת הרשומה השבועית כמעט בכל פעם שמחתי עם התוצר הסופי וחשתי שהרשומה משקפת את דעותיי, רגשותיי  וכו..

אני ממליצה להמשיך עם מטלת הבלוג מטלה המחייבת חשיבה, רפלקציה, מטלה שמסייעת להתפתחות המקצועית. הבלוג הינו כלי נפלא בהוראה ולא הייתי חושבת כך לו לא הייתי מתנסה בכלי זה לאורך זמן.

לסיום אני רוצה לשתף בחוויה מרגשת במיוחד שעברתי בזכות הבלוג. השבוע זכיתי לתגובה באחת מהרשומות שכתבתי מתלמידה שלימדתי לפני 22 שנים שהיא היום מורה . המילים החמות שהיא כתבה ריגשו אותי במיוחד ברור לי שהבלוג אפשר לה לכתוב לי ולי לזכות ב"מתנה" ייחודית.

אז תודה על החשיפה לכלי ולמרות שלעתים חשתי שאני מוכנה לוותר על הכתיבה בדיעבד אני רואה יתרונות במחויבות לכתיבה שבועית.

תודה למי שקרא ותודה למי שהגיב!!

מחקר פעולה

במסגרת קורס הערכת טכנולוגית מידע וידע התבקשנו להגיש עבודת סיום -תכנון מחקר פעולה . כדי להבין במה מדובר עיינתי במקורות מידע שונים העוסקים בנושא ,מחקר פעולה מוגדר כמחקר איכותני.הוא סוג של תהליך התערבות, תהליך מובנה ומבוקר לשם יצירת שינוי . בתחום החינוך הוא מחקר דינמי, מעגלי המתחיל בזיהוי של בעיה לשם שינוי העשייה החינוכית ושיפורה.ומסתיים בזיהוי של בעיה חדשה. מחקר פעולה היינו סוג של מחקר עצמי ורפלקטיבי החוקר הוא כלי המחקר העיקרי המעורב ישירות בפעילות הנחקרת. מחקר פעולה נעשה בצורה שיטתית ורפלקטיבית. בעבר היתה התנגדות בקרב אנשי האקדמיה לקבל את מחקר פעולה כתהליך מחקרי לגיטימי לקבלת תואר תוך כדי"גלישה" וניסיון להבין  מהו מחקר פעולה ההשלכות על העולם האקדמי המסורתי ועל אנשי החינוך בשטח  נתקלתי במאמר של ד"ר איתי זמרין  מורים חוקרים את עצמם – מאמר מקוצר   המאמר מגן, בין השאר, על התפיסה המחקרית אקדמית של "מחקר הפעולה" כמחקר חינוכי אקדמי לכל דבר ועניין ובתנאי, שהוא נערך במתודולוגיות ראויות, המוכרות בעולם המחקרי האקדמי העכשווי והן ניתנות באופן חלקי להסבה והתאמה לדפוסי המחקר הנאראטיבי ו"מחקר הפעולה" בכלל זה. (זמרן 2009 )

בתחום "מחקר הפעולה" בחינוך, החוקר הוא יוזם המחקר, הוא המעצב אותו מתוך עניין אישי

ומנקודת מבטו שלו, וכל זאת כדי להגיע להבנה מלאה של בעיות ושאלות, שהוא נתקל בהן במהלך

עבודתו והוא מרגיש חובה לעצמו להתמודד איתן. המחקר נובע מצורך,מבעיה כלשהי ועצם המחקר עשוי להוביל לפתרון או לפחות התמודדות עם הבעיה.

Pamela lomax  במאמרה העוסק בסטנדרטים וקריטריונים להערכת "מחקר פעולה במסגרת קורס אקדמי נושא תואר",מציינת שמחקר הפעולה יעזור לאיש השדה:

1. להבהיר את הערכים החינוכיים אותם גבש בעקבות התובנות החדשות, שרכש בתהליך המחקר,והוא יעמיד אותם בעבודתו העתידית מנגד לערכים חינוכיים, שהאמין בהם ופעל על פיהם קודם לכן בעבודתו בשדה אבל כבר אז חשב, שיש לבחון אותם מחדש ואכן כך נהג.

2 . להעצים את האפקטיביות של הפעילות המקצועית העתידית בהוראה, או בכל תחום אחר בחינוך, שעה שהוא יממש הלכה למעשה אותם ערכים שהצהיר עליהם.

3. המחקר ודוח המחקר יעזרו לדחוף קדימה תכניות חדשות לשם שינוי. (pp 10-11 Lomax 1994)

סוגית מחקר פעולה רתקה וענינה אותי, מעניין היה לקרוא את דברי המקטרגים וכמובן הזדהיתי עם

המסנגרים. חשתי שנתינת לגיטימציה למחקר פעולה הינה הכרה באחריות הכבדה של המורה

בשטח ולסוגיות הרבות בהן עוסק בחינוך והוראה.

מחקר פעולה  "מאפשר למורה ולאיש החינוך לבחון את מידת האמינות של החשיבה האינטואיטיבית ואולי אף של ה"פעולות", שננקטו בעקבותיה" (זמרין 2009).

מחקר פעולה מכבד את המורה את החשיבה  הניסיון והאינטואיציה שלו.אני חשה זכות ואתגר להתמודד עם תכנון מחקר פעולה בשלב זה ואולי בעתיד לבצע מחקר פעולה.

למידה מהי?

היום אני מתחילה את התפקיד החדש שלי השנה כרכזת אשכול- אני אמורה להדריך חמישה בתי ספר בהטמעת התקשוב במסגרת תוכנית התקשוב הלאומית.עסקנו

בתוכנית התקשוב במהלך הסמסטר הנוכחי בשני קורסים. התרשמתי מאד מהצהרת הכוונות בתוכנית, מהלווי וההנחיה. בפועל אני אמורה להדריך ביום בשבוע חמישה בתי ספר, זה אומר להגיע לבית ספר פעם בשבועיים לשעה -שעתיים. בבתי ספר שיש תרבות תקשוב ויש צורך רק לחזק זה בהחלט מספיק, אך בבית ספר שכל הנושא חדש , מנהל שאינו מבין בתחום ולא מודע לצורך זה מעט מאד.

חיפשתי מאמרים\סרטונים בנושא תקשוב ופדגוגיה חדשנית ומצאתי הרצאה מצולמת של ד"ר הרפז, הרצאה מרתקת, שנונה וקולחת העוסקת בהנחות מהי למידה בעולם הישן ומהי למידה בעולם החדש. ד"ר הרפז מציג 5 הנחות יסוד בעולם הישן:

1. למידה זה להקשיב.

2. ללמד זה להגיד.

3. ידע הוא חפץ- עובר מהמגיד (המורה) לתלמיד.

4. התודעה היא מכל.

5. תכלית הלמידה וההוראה היא: תלמיד שיודע שיש לו הרבה חפצים במכל.

    בעולם החדש הטכנולוגי הנחות היסוד:

1. למידה טובה מעורבת בתהליך הבנת תוצר- מה שמובן לעולם לא נשכח. להבין זה אומר ליצור רשת מושגים צפופה סביב מושג ,למידה זה לומר את מה שנאמר במילים שלי, ליצור ידע חדש- זו ההבנה.

2. הוראה טובה זו הוראה עקיפה, מורים טובים יוצרים תנאים טובים ,מורה טוב לא אומר מה יעשה לתלמיד אלא איך יפעיל את תלמידיו  "אני מלמד אתכם גזלתי את הלמידה מכם" (ד"ר הרפז)

3. ידע הוא סיפור שעובר שגם תלמידים יוכלו לספר.

4. התודעה היא פרשנות של המציאות , תהליך יצירתי.

5. מטרת החינוך בעולם שבו יש התפוצצות של ידע , ידע מתישן במהירות, ידע נגיש - לגרום לתלמידים להתייחס לידע זה אומר תלמידים סקרנים , תלמידים המגלים חשדנות כלפי ידע (לא מקבלים כמובן מאליו את נאמר), תלמידים יצירתיים.

ד"ר הרפז מסכם את ההרצאה באמירה שאת 5 הנחות על למידה בעולם החדש יש להפוך מהנחות לפרקטיקה" : ילדים לומדים, מבינים ויודעים.

הדברים שנאמרו בהרצאה מאד דיברו אל ליבי ואל התפיסה החינוכית שלי  התפיסה הקונסטרוקטיביסטית. אני מאמינה שמאז ומעולם  למידה אמתית הינה תהליך תוך כדי הבניה, אני מאמינה בלמידה אינטגרטיבית, מקיפה, הוליסטית. לדוגמא:כשלומדים על האולימפיאדה זה לא רק ספורט זה גם היסטוריה קרובה ורחוקה, זו הזדמנות ללמוד מושגים בגיאוגרפיה זה גם מדעים: תזונה ובריאות, ועוד ועוד.. 

איך עושים זאת?  בהתנסות, בהפניה נכונה למציאת מידע רלוונטי, בחלוקה לצוותים, כל צוות בוחר נושא לומד ומלמד את כל הכיתה. זו גם ארוחת בריאות באחד השיעורים והתעמלות בוקר שמתבצעת בתורנות בהנחית התלמידים ועוד ועוד התנסויות שבהם תפקידו של המורה: להפעיל, ליצור תנאים ללמידה ולא לפעול "ללמד".

קשה לקלוט ולהבין כשהמטרה למלא את המכל באין סוף עובדות, בסופו של דבר מגיעים למצב של רתיחה והכל "גולש" לצדדים המכל נשאר ריק למחצה במקרה הטוב או ריק לגמרי...

אני מקווה שאצליח להעביר את המסר של למידה בעולם החדש ועד כמה הטכנולוגיה עשויה לסייע ללמידה  משמעותית.

יצירתיות

התלבטתי אם לכתוב  השבוע רשומה חדשה או לוותר לעצמי . הגעתי לסופו של שבוע קשה במיוחד, מכיוון שאינני מוותרת לעצמי בדר"כ על מחויבויות אני יושבת וכותבת. בחרתי לכתוב על יצירתיות.  

טום קלי בספרו "Tha ten faces of innovation"  כתב:

שהיצירתיות טמונה בכולנו. נמצאת בתפקידים שהאנשים יכולים לקחת על עצמם, בכובעים השונים שניתן לכבוש. ישנם המאורות הגדולים של החדשנות, כמו תומס אדיסון ועוד, אך קיימים גיבורים עלומי שם, שעובדים בחזית של המפעל, החברה צוות העבודה: אינספור אנשים וקבוצות שדרך אופי פעילותם, מחוללים שהיצירתיות והחדשנות תתרחש מידי יום. ניתן לאבחן בעשרה כישרונות, טיפוסים המעודדים בדרך עבודתם את החדשנות. הטיפוסים הם:

אנשי הלמידה- אנשים  המעמיקים ומרחיבים את הידע פתוחים לחשיבה ובחינה של רעיונות וזוויות הסתכלות חדשים המגעים מחוץ לאירגון\חברה  שאליה הם משתייכים.

1.    אנתרופולוגים- מביאים רעיונות חדשים תוך כדי התבוננות בהתנהגויות של האדם באינטראקציה של האנשים בסיטואציות שונות.

2.    הנסיינים- אלו המנסים רעיונות חדשים באמצעות ניסוי וטעיה. לוקחים סיכונים מחושבים, על מנת להשיג הצלחה.

3.    מצליבי העולומות- חוקרים תרבויות שונות מתרגמים ממצאים וגילויים לצרכים שלהם (של העסק שלהם).

אנשי הארגון- אנשים בעלי יכולת ארגון וביצוע המסוגלים להניע תהליכים מהרעיון לביצוע.

1.    אנשי המרתון- מודעים לכך שתהליכי חדשנות מרובי מכשולים,הם מפתחים אינטואיציה המאפשרת לבחון כל אתגר\קושי כאופציה להצלחה, בשקט ובנועם.

2.    משתפי פעולה-המאמינים בעבודת צוות  אנשים המובילים תהליך תוך כדי קשרים ואינטראקציות בין אנשים.

3.    המנהלים- מובילי קבוצה ומסייעם להעצים ולפתח באנשיהם את הכישרון היצירתי הטמון בהם.

אנשי הבנייה- האנשים שבעשייתם הופכים רעיונות מחלום להגשמה.

1.    האדריכלים המנוסים-מעצבי חוויות ,מתחברים לצרכים .

2.    מעצבי הבמה- יוצרים במה מתאימה שבה חברי צוות החדשנות יוכלו לקדם את עבודתם טוב יותר. הופכים את הסביבה הפיזית לכלי רב עוצמה המשפיע על ההתנהגות ועל העמדות.

3.    השומרים\מטפלים-  ביכולתם לצפות צרכים עתידיים לפני שמתעוררים זאת כדי לאפשר לתהליכים לזרום ולהתקדם כראוי.

4.    מספרי הסיפורים- דואגים לחזק את המורל הפנימי באמצעות העלאת סיפורים\חוויות המעצימים את ערכי האדם הבסיסיים .

השבוע אימא אושפזה בבית חולים עברה ניתוח  שלא הצליח אחרי יומיים נותחה שוב. אחותי השתתפה במסע "מלכת המדבר" והייתה בג'יפ שלו ארעה  התאונה המחרידה: אחת מ 4  בנות הצוות נהרגה, שתי נשים נפצעו ואחותי יצאה ללא פגע. מתח רב שרר עד שנודעו הפרטים. במקביל הבטחתי לבתי לשמש "ביביסיטר " לבתה  הפעוטה  במהלך כל השבוע.

איזה טיפוס יצירתי אני מבין רשימת הטיפוסים שהזכרתי  לא ברור לי, אך ללא ספק הפעלתי את כישורי  ויכולות היצירתיות שלי כדי לעודד את המשפחה ולשמור על השפויות.

לסיום הפעלת  יצירתיות בכל מצב וסיטואציה מסייעת להתמודד עם אתגרים  צפויים ובלתי צפויים שהחיים מציבים לנו.

מורה טוב הוא מורה טוב

היום בשיעור:  "הערכת טכנולוגיה מידע וידע"\ליאת איל  צפינו בהרצאה שהרשימה וריגשה אותי

חשוב לי לצרף את הסרטון לבלוג שלי:

מדובר במורה מעניינת , מאתגרת, מורה טובה!

כשמדובר במורה טוב\ה אין ספק שמדובר באדם שעוסק בניסוי וטעייה, באדם ששם לב, לפרטים שבודק את עצמו שמקיים חשיבה רפלקטיבית –חקירה יום יומית.

בבלוג של אריאלה לונברג  l

מצאתי נקודות נוספות משמעותיות לתפקד כמורה\אדם טוב

אני מפרטת חלק מהרעיונות עם  מעט תוספות ופרשנות שלי:

1.    נכונות להתנסות ולקחת סיכונים- גם במחיר של כישלון, כי הרי מי שלא מנסה לעולם לא יכשל אך לעומת זאת גם לא יצליח!

2.    גם אם נגעת בתלמיד אחד- כבר זה שווה , גם אם כל השאר נכשל.

3.    יכולת להיות יצרתי וגמיש  לשנות את מה שהצליח מאד  בעבר אך כבר אינו רלוונטי-פתיחות לשינוי פרדיגמות.

4.    נכונות להיות זה שאיננו יודע הכל, לתת לתלמידים לעתים להוביל זה לא מהוה איום על תפקיד המורה כמנהיג בכיתה,המורה עדין מכיר את השטח ויודע על מה להצביע ולהאיר אך באותו זמן חייב לאפשר לכל אחד מתלמידיו להבנות את המשמעות שלו בדרך הייחודית שלו.

5.    מאפשר לעצמו פיתוח מקצועי, שיח עמיתים ,לחקור ולדון לעומק בנושאים מגוונים רלוונטים .

6.    אהבת המקצוע, לאהוב לחקור עולמות חדשים עם אנשים אחרים עם אנשים צעירים ולעזור להם בדרכם.

מאד פשטני לכתוב רשימה של מספר רעיונות, תכונות, כישורים, יכולות... ולציין שהם אלו

שהופכים מורה למורה טוב...

לא הזכרתי קורטוב  של חמלה, וטוב לב ותקשורת טובה עם הסביבה..

 וניתן להוסיף עוד ועוד לרשימה.. ובכל זאת הרעיונות שפרטתי ראויים למחשבה וחשיבה רפלקטיבית  של כל מורה .

"מי שחושב לא מפסיק לשאול." א. איינשטיין

 כהרגלי מידי יום שני אני חוזרת הביתה מיום הלימודים הארוך ולאחר מקלחת, ארוחה ועניני משפחה אני מתיישבת לכתוב את הבלוג השבועי.. היום הגיעו בוגרי מגמת תקשוב להציג את העבודה הסמינריונית שלהם, מאד התרשמתי מבחירת הנושאים, מתהליך העבודה, מהתוצרים ומדרך הצגת העבודה בפנינו "הצעירים"-בוגרי שני סמסטרים וחצי. הרהרתי לעצמי כיצד בוחרים נושא? כל כך רוצה להיות מקורית ויצירתית ו.. ו... וזה הביא אותי לאמירות המוכרות: "לצאת מהקופסא" "לחשוב אחרת" למה הכוונה?

האם לחשוב אחרת הכוונה להיאבק על האמונה  והאמת הפנימית בניגוד לעמדת הרוב?

או האם  לחשוב אחרת הכוונה להיות מודע למחסומים, העוצרים אותנו אשר מונעים יצירתיות? האם יש אפשרות ללמוד לחשוב אחרת? האם  חשיבה יצירתית היא חשיבה אחרת? האם יש דרך  לרכוש טכניקות לחשיבה יצירתית?

.יצירתיות  מצריכה גירויים ונטילת סיכונים, מצריכה ניסוי מחשבה. אי אפשר לדעת מראש מה תהינה תוצאות הניסוי אבל אנו רוצים להיות מסוגלים לבצע אותו.אולי  לחשוב אחרת, הכוונה  לחשוב בניגוד להרגלים הטבעיים שלנו?

האם  אני נוהגת לחשוב אחרת? כדי לברר לעצמי את הסוגיה אני חוזרת לחינוך כי לשם אני שייכת . אחרי 26 שנות הוראה חשבון נפש יום יומי והמון תלמידים שכל אחד מהם נתפס בעיני יחיד ומיוחד, נראה לי שבכל הקשור ליצירת קשרים ויחסי אמון עם תלמידי בהחלט יש לי את היכולת לחשוב אחרת ולהגיע לכל אחד. האם במשך השנים היו לי היכולות "לצאת מהקופסא" ולהיענות  לצרכים הלימודים של כל אחד? אני לגמרי לא בטוחה. במהלך הלימודים הנוכחים אני נחשפת לדעות, רעיונות ודרכים שמאפשרות לפחות להתכוון לחשוב אחרת ולנסות להיענות לשונות.

התחלתי עם הצגת עבודות הגמר של מספר בוגרים, המשכתי עם "חשיבה אחרת" חזרתי לחינוך- פוסט מבולבל ואולי כי הרשומות מידי שבוע משקפות את הסיטואציה בהם אני נמצאת . חשיבה על עבודת גמר זה אומר שאנחנו בשלב מתקדם של הלימודים .. כבר? כל כך מהר!! שלב של תכנון וחשיבה מהו הנושא שמאד מעניין אותי ועליו אני רוצה "לחשוב אחרת" בעבודה הסמינריונית. ועוד חידושים נוספים בחיי שעליהם עוד ארחיב ברשומות הבאות.

רגע לפני שאסיים את הפוסט רוצה לצטט את אלברט איינשטיין:

"לעולם אל תתייחס אל לימודיך כאל חובה אלא כהזדמנות מעוררת קנאה ללמוד ולדעת את השפעתו המשחררת של היופי בתחום הרוח. לשם אושרך שלך ולתועלת הקהילה שבתוכה תעבוד בעתיד."

הערכה חלופית

בחרתי לעסוק ברשומה זו בהערכה חלופית בעקבות דיון שהתפתח היום בשיעור "הערכת טכנולוגיות מידע וידע".

ראשית אבהיר את המושג : הערכה  במסגרת חינוכית מתייחסת לאופן שבו מערכים את התלמיד. הערכה חלופית הינה חלופה להערכה המסורתית  המבחן. למעשה מדובר באמצעי הערכה הנוספים למבחן.

מתוך נקודת הנחה שמבחן לרוב מודד את יכולת זכירת החומר ואילו הערכה אמורה לבחון יכולות נוספות כמו הבנה יישום ועוד..

בנוסף בכיתה ישנה שונות בין התלמידים ולא ניתן להעריך את כל התלמידים בעלי אינטליגנציות מרובות וסגנונות חשיבה שונים באמצעות כלי זהה.

הערכה חלופית מתרחשת בכל תהליך הלמידה היא חלק מתהליך ההוראה  בניגוד להערכה המסורתית המתרחשת לרוב בסוף הלמידה. הערכה חלופית אמורה להתייחס להיבטים שונים שכלל לא נחשבו בהערכה המסורתית כמו: היבטים רגשיים וחברתיים.

חשוב לציין שהערכה החלופית אינה שוללת מבחנים אך לצד המבחנים ישנן אפשרויות נוספות כמו: כתיבת עבודות חקר, מטלות שונות במהלך הלמידה, המחזה, הכנת משחקים, בנית דגמים.

הערכה חלופית מתאימה ללמידה על פי פדגוגיה חדשנית, היא אמורה להיות חלק מתהליך ההוראה. כל כך נכון ליישם את רעיון הערכה החלופית ובכל זאת עדין ברוב בתי הספר הערכה המיושמת היא הערכה המסורתית.

מדוע? הסיבה שעלתה בדיון בכיתה היא: שלמרות הניסיון להתחדש עדין כל מערכת החינוך מתבססת על הערכה המסורתית: מבחני מיצב, מבחני בגרות ..

התרומה שלי לדיון בכיתה הייתה: שלמרות התובענות שנדרשת מאתנו: מבחני תחילת שנה, אמצע, סוף, מבחנים השוואתיים, מיצבים וכו'...

עדין בחלקת האלוהים הקטנה שלנו-בכיתה כשהדלת נסגרת למרות הדרישות המסורתיות  אפשר לחדש, לשנות, ללמד אחרת ולהעריך את תהליך הלמידה אחרת בהערכה חלופית.

נעזרתי באתר של ברנקו ויס



                                   

                                    
                                           
                                 

                                                        

.

.

.

פער דיגיטלי בישראל

בשיעור היבטיים גלובליים בתקשוב קבלנו מטלה לחקור את מצב הפער הדיגיטלי בישראל על סמך שאלון שהפצנו.

קבלנו את פרוט התשובות שנשאלו בטופס אקסל והתבקשנו לכתוב מסקנות ותובנות.


מאחר ואני מהגרת דיגיטלית ואת לימודי התיכון למדתי בטרום עידן המחשבים, כל פעם מחדש אני מתפעלת ומתלהבת מהעבודה שבלחיצה קלה אני מצליחה להעביר נתונים מטבלה לגרף אסטטי וצבעוני.

ההתלהבות  שלי לא מובנת לילדי ותלמידי הדיגיטליים, הם הרי לא נדרשים לקחת סרגל לנסות לשרטט למחוק שוב ושוב כי הקווים עקומים ולבסוף לאחר אין סוף נסיונות לתלוש את הדף, לקמט ולנסות לקלוע לפח האשפה .


אני מצרפת שלושה גרפים (עם קווים ישרים ומדויקים..) שמשקפים שלוש בדיקות שעשיתי.

ממוצע של :השואה בין גברים לנשים בדתות השונות לגיל בתדירות חיפוש מידע באינטרנט

ממוצע השואה בין השכלה ודת בתדירות חיפוש מידע באינטרנט

ממוצע  יחס בין גיל ודת  בתדירות כניסה לרשת חברתית (למשל פייסבוק)]

פער דיגיטלי

פער דיגיטלי  הינו נושא שהתחלנו לדון בשיעור:" היבטים גלובליים של התקשוב"

 בעבר פער דיגיטלי הוגדר כפער הקיים בין בתי אב שהם בעלי נגישות לרשת האינטרנט לבין אלה שאינם בעלי נגישות לרשת .היום  ברור שהפער הדיגיטלי קשור גם  ליכולות לנצל את התשתית הטכנולוגית ביעילות ואפקטיביות. מידת הנגישות הינה מגבלה הגורמת לפער דיגיטלי אך ישנן מגבלות נוספות כמו: שפה ותרבות. הפערים הדיגיטליים מופיעים בין קבוצות בעלות הבדלים חברתיים ודמוגרפיים כמו : מין, גיל, השכלה, הכנסה, לאום. אם כן יש פערים נוספים התורמים לפער הדיגיטלי.

הנושא הוא משמעותי בעידן בו אנו חיים – "העידן הדיגיטלי" ובאופן אישי יש לי מה ללמוד בתחום .

בחרתי לעסוק בבלוג השבועי שלי בנושא זה מהסיבה:

שבמהלך השיעור הוזכרו פרויקטים שונים שנעשו בעבר  ונעשים בהווה בניסיון לצמצם את הפער הדיגיטלי הקיים בארצנו.

הייתי שותפה פעילה באחד מהפרויקטים: "מחשב לכל ילד". הדרכתי  בקרית גת לפני  כ 10  שנים קבוצת תלמידים בלווי ההורים לקראת קבלת מחשב אישי הביתה. נפגשנו  מידי  שבוע אחר הצהרים. הילדים וההורים היו חדורי מוטיבציה ללמידה  והתרגשו מאד לקראת קבלת המחשבים האישים .

אותן משפחות קשיי יום חשו שהמחשב יהווה קרש קפיצה לשינוי . שמחתי לקחת חלק בפרויקט המרגש הזה .

היום במהלך השיעור, מספר מורות מקרית גת סיפרו שהפרויקט היווה הצלחה כל זמן שהמשפחות קבלו תמיכה טכנית ומימון לתשתית אינטרנט. עפ"י ההסכם המימון נמשך כשנתיים ומהרגע שהמשפחות נאלצו להתמודד באופן עצמאי, האינטרנט נותק ועם הזמן המחשבים התקלקלו .למעשה הפער הדיגיטלי נשאר כפי שהיה והתסכול גבר.

היה לי מאד עצוב לשמוע את התיאור של החברות ומעין תחושה של מה שהיה הוא שיהיה ולמרות זאת חשוב לעסוק  בשאלה : איך מצמצמים פערים בכלל ופער דיגיטלי בפרט?? 

הרצאה של סימון סינק בכנס טד

היום היה לנו מרצה אורח: גיא לוי ממט"ח, ההרצאה הייתה מרתקת. גיא לוי המליץ על ההרצאה של סימון סינק ב TALKS  TEDX  הגעתי הביתה והחלטתי לצפות בהרצאה.

 

בהרצאה סימון סינק מפתח רעיון מעניין ביותר שגרם לי לתחושה אופטימית (מדוע? אסביר בהמשך).

ההרצאה מתחילה בהצגת השאלה מדוע יש חברות\אנשים שמצליחים ואחרים לא? מדוע אפל היא חדשנית יותר מכל המתחרים? הרי הם רק חברת מחשבים, מדוע נדמה שיש אצלם משהו שונה? או מדוע היה זה מרטין לותר קינג שהנהיג את התנועה לזכויות האזרח? הוא לא היה היחיד שסבל מחוסר זכויות האדם בארה"ב?  ושאלה דומה גם לגבי האחים רייט שהצליחו לבצע טיסה ממונעת למרות שהיו צוותים מוכשרים יותר?

 סימון סינק  טוען שמשהו אחר גורם להצלחה של אלו ולא של האחרים. האמונה במה שנעשה, ההבנה מדוע ולאיזו  תכלית הוא נעשה.

אנשים לא קונים מה שעושים, הם קונים את הסיבה שעושים. מה שעושים מראה במה מאמינים ואנשים יעשו דברים שמעידים על מה שהם מאמינים  בו.

"אנו הולכים בעקבות אלו שמנהיגים לא עבורם אלא עבור עצמנו."

ההרצאה כפי שכתבתי, עוררה בי אופטימיות כי אם אכן נאמין שיהיה שינוי בחינוך הוא יהיה. אם נצליח "לשווק" את הצורך והדרך לשינוי ונעשה זאת  מתוך תחושה אמתית ואמונה שזה צורך השעה ולפי הדוגמאות של סימון סינק: אם נאמין בצורך לשינוי , מדוע יש צורך בשינוי ,לאיזו תכלית, נצליח לגרום גם לאחרים לרצות לשנות (גם אם ההשפעה תהיה רק בחלקת האלוהים הקטנה: בין עמיתים בבית הספר ,בישוב) בסופו שלדבר יהיה שינוי מהותי בדרכי ההוראה והחינוך בישראל יתאים לצרכי  המאה ה 21 !!

תוכנית התקשוב הלאומית

תוכנית התקשוב הלאומית בישראל נושא העולה בשנתיים האחרונות חדשות לבקרים .נחשפתי לתוכנית לראשונה בהשתלמות "מורי מורים" לאחר מכן בהשתלמות לרכזי תקשוב, במהלך הלימודים בשני הסמסטרים הראשונים ובסמסטר הנוכחי כחלק מתוכנית הקורס "היבטים גלובליים של התקשוב"

באתר:המינהל למדע והטכנולוגיה מוצגת תוכנית התקשוב ברציונל מופיע הציטוט

"בכל דור ודור צריך ללמוד את דרכי השימוש בכלים המשפיעים על הדור" (הרב קוק)

אומנם הדור מכיר את דרכי השימוש בכלים המשפעים עליו אך מורי הדור פחות מכירים ...

נראה שהמטרות המרכזיות של תוכנית התקשוב  הם:

1. שיפור ההוראה והניהול.

 2.שיפור התקשורת והקניית מיומנויות המאה ה-21 לתלמידים באמצעות הטכנולוגיה של המאה ה-21"

נאמר בהסבר על התוכנית "שילוב נכון של טכנולוגיית המידע בסביבות ההוראה יכול לשפר את איכותה; יש בו בכדי להביא לשיפור מיומנויות המורים; להתאים את ההוראה לשונות התלמידים; לשפר את ההתנהלות ואת הניהול הבית-ספרי; לקבל משוב לגבי תלמידים בזמן אמת, שיאפשר לטפל בקשייהם בשלב מוקדם יותר; לשפר את הקשב ואת העניין של התלמידים; להביא לרצף למידה בכיתה ובבית ולשפר את התקשורת בין כל השותפים (מורים, תלמידים והורים)"

שילוב נכון של טכנולוגיית המידע בהוראה פירושו יישום של גישה הוליסטית הנוגעת לרכיבים אחדים, המשלימים זה את זה, כפי שנית ן ללמוד מהתרשים מהמצורף. וחובה לצרף את "הגלגל" המפורסם!!  

את התוכנית החלו לישם בשנת תשע"א עדין  קשה לראות את ההשלכות \הישגיים\חסרונות \יתרונות ... ובכל זאת מתפקידנו לשאול שאלות להרהר גם לערער.... בפועל

התוכנית מתמקדת במורים. המורים קבלו מחשב נייד, מקרן לכיתה, חיבור לרשת אינטרנט ,הדרכה והשתלמויות.

 תקשוב זה חשוב... הטכנולוגיה הזמינה הינה צעד משמעותי לקראת שינוי  אך   השאלה המרכזית: מי מוביל? הפדגוגיה או הטכנולוגיה?  

אני מאמינה שהפדגוגיה חיבת להוביל כדי שיהיה שינוי אמתי והחינוך בישראל יתאים למאה ה 21 . 

יש לי הרגשה שבתנאים הקיימים במערכת החינוך הנוכחית שאינה מאפשרת לבתי הספר אוטונומיה מפעילה סטנדרטים  מחייבים, הטכנולוגיה המתקדמת  לבדה לא תביא את השינוי המיוחל.

חינוך ומחנכים בישראל

בתי האמצעית נשואה אימא  לילדה,  לפני שבוע השתתפה בטקס  הענקת תארים באוניברסיטת בן גוריון.  יש לה כעת תעודה רשמית:  תואר ראשון בניהול ואנתרופולוגיה סוציולוגיה. אירוע מרגש לכל הדעות. שוחחנו והיא העלתה את האפשרות לעשות הסבה- ללמוד חינוך ולעסוק בהוראה . התגובה שלי הייתה  "את מסוגלת להרבה יותר, יש לך יכולות מדהימות מה פתאום הוראה??!!   אני מחנכת 26  שנים, רואה בהוראה שליחות,  שמחה בבחירה שלי בחינוך. במהלך כל השנים אני זוכה למשוב חיובי מתלמידים מהורים ומעמיתים בצוות החינוכי ובכל זאת  הגבתי כפי שהגבתי  מדוע?? לרגע הייתי אימא אזרחית מדינת ישראל והתגובה שלי תאמה לדרך בה מתייחסים בארצנו למורים. במדינות שמאמינות בהשקעה בחינוך המורים נחשבים לשליחי ציבור ולמעצבי דור העתיד . אנחנו מאמינים שהוראה זה מקצוע חשוב אך איננו מאחלים לקרובינו או למכרינו לעסוק בו. עד שלא יבנה מקצוע ההוראה מחדש כמקצוע מכובד, כמקצוע של מצוינים. במוסדות להכשרת מורים ישקיעו  בתוכניות חדשניות, מועמדים  יתחרו ורק המצטיינים יתקבלו  ללימודי חינוך והוראה ויהיו מחנכים בבתי ספר. אם וכאשר יתקיים השינוי יהיה סיכוי להתחלת תהליך של שיפור ושדרוג החינוך  בארצנו.

שפת html

הגדרה   מווקיפדיה: "(ראשי תיבות של Hyper Text Markup Language) היא שפת תגיות (markup language) ליצירה ועיצוב דפי אינטרנטהמוגדרת כיישום SGML פשוט. HTML היא ,תקן ברשת האינטרנט, וכלליה מוגדרים על ידי ארגון תקינה בינלאומי"

ניתן להשתמש  "בפלטפורמות" מוכנות לבניית אתרים וכמובילי תקשוב רובנו התנסנו בבניית אתר אינטרנט גם ללא ידיעת html  . בדרכי הביתה היום, לאחר השיעור האחרון "שפות וכלים לעיצוב סביבות למידה" הרהרתי:  מדוע ללמוד שפת סימנים מוזרה שכזו??? כשהתחושה דומה ללימוד שפה זרה שאינה מוכרת כלל (סינית?!)

אני שואלת אך תוך כדי הרהור גם עונה לעצמי. אני מאמינה שכל נהג הנוהג על רכב מן הסתם חשוב שידע  להרים את מכסה המנוע, לזהות מהם החלקים המרכבים את המנוע. אינני מתימרת לדעת לתקן את הרכב, בעת תקלה אני מגיעה למומחים. כך גם לגבי המחשב, תוך כדי שימוש במחשב החלטתי לעשות קורס "תמיכה טכנית במחשבים" אני עדין זקוקה בעת תקלה  לטכנאי מחשבים אבל ההבנה מהם  מרכיביי  ה"מוח" חשובה לי.

כך לגבי שפת html  .אני לא בטוחה שהחל מהיום אבנה אתרים ולא אשתמש בתשתיות קיימות המאפשרות לי לצקת תוכן ולעצב באופן מוגבל את האתר. יחד עם זה  ההבנה כיצד נבנתה התשתית מדוע נראית כך ולא בצורה שונה היא משמעותית.

 לכן אני מברכת על הזכות ללמוד את השפה ובינתיים נראה שזה אומנם דומה לסינית אך ניתן ללמוד  ובשלב זה  (כנראה ראשוני ובסיסי) אני מוצאת שזה הרבה פחות מפחיד ממה שחשבתי, מהנה ומאתגר...

התחלה והמשך

היום החל הסמסטר השלישי... .שני סמסטרים נוספים וזהו?! הזמן רץ,  לעתים נדמה לי שמהר מידי.

התחלה בפעם השלישית אינה דומה להתחלות הקודמות ובכל זאת התרגשות ,שמחה סקרנות  וציפייה מה ומי עומדים  מאחורי כותרות הקורסים?

אני לא מרגישה שיש לי  תובנות מהיום הראשון של הסמסטר השלישי נראה שהנושאים בקורסים החדשים יבססו וירחיבו חלק מהנושאים שנלמדו בקורסים הקודמים. עושה רושם שלפנינו סמסטר אם לא מעט מטלות, התמודדות עם אתגרים -לימוד html  והכרות עם סביבות למידה חדשות.

אני לא מפסיקה להרהר ברעיון שהוצג

במצגת שיעור ראשון בקורס 
"עיצוב סביבות למידה מתוקשבות"\ ד"ר אתי כוכבי

"אנחנו מכינים את התלמידים היום למקצועות שעדין אינם קיימים, להשתמש בטכנולוגיה שעדין לא הומצאה, במטרה לפתור בעיות
שעדין איננו יודעים כי הן בעיות"

האומנם אנו מכינים את התלמידים לעתיד??!

רפלקציה\פסק זמן

קורסים, תרגילים, עבודות, מבחנים  סמסטר ב' הסתיים ו...בלוג אישי

קראתי בחיי לא מעט רשומות בבלוגים , מעט בלוגים מקצועיים ובעיקר בלוגים  של  בני נוער. לפני מספר שנים קראתי במקרה בלוג של נערה שהייתה תלמידה שלי בבית ספר יסודי מן הכתוב השתמע  שהנערה זועקת לעזרה . חשבתי לעצמי, שאכן יש יתרונות לפרסום ברשת כי לו הנערה הייתה גדלה בתקופה בה אני גדלתי המצוקה הייתה  אולי , במקרה הטוב ,נרשמת וטמונה עמוק בתוך המגירה. אף על פי כן חשבתי שאני לא רואה את עצמי כותבת ומפרסמת הגיגים ברשת .. עברו כארבע שנים מאותו אירוע והנה אני מוצאת את עצמי פותחת בלוג!! נכון בלוג "מקצועי", התייחסות לנושאים משמעותיים לתחום המקצועי....מודה שבתחילה מאד חששתי .. אני ליאורה  קטונתי! מה כבר אוכל לחדש ? מה אכתוב שעדין לא נכתב?  כל אחד בעולם הזה שיכתוב  בגוגל במקרה "הבלוג של ליאורה" עשוי לקרוא את מה שאני כותבת. איזו חשיפה...... 

אבל אין ברירה מטלת חובה!!

 אז.. כתבתי כבר 9 רשומות, כמעט סמסטר שלם... לא ברור לי אם התוצר שלי עומד בקריטריונים...ו "לזה התכוון המשורר.."

אך לסיכום התהליך שעברתי עד כה: אני מוצאת שאינני סובלת מהמטלה ,אין לי קושי במציאת נושא לכתיבה , אני אוהבת לקרוא בלוגים של חברים מהכיתה,

אני כן מרגישה צורך למשוב.. מוזר שחששתי מהחשיפה וכעת אני ממש מעוניינת בתגובות . (ממתינה למשוב של נעמי\גילה ).הרעיון  להצמיד סטודנט יענה על הצורך שלי אני רק מקווה שה- ק ב" א (קורא בלוג אישי) שיוצמד לי יהיה רגיש ואמפתי...!! ובינתיים אצא לחופשה ואחזור לבלוג עם תחילת סמסטר ג'!!

מבחנים

שיחת היום מבחנים! בתיכון בליך תלמידים גנבו בחינת מתכונת. ילדה צעירה נעדרה במשך יממה מביתה בשל חשש מבחינת המיצ"ב (לא ברור בוודאות  אם זו הסיבה ). מחר אמורה להתקיים בחינה שעצם קיומה גורם לחרדות ולחצים בקרב אוכלוסייה לא מבוטלת מבין נערים ונערות בכיתות י"א-י"ב ברחבי הארץ - הבגרות במתמטיקה .מדוע הלחצים הללו?

אולי כי המסר של ההורים: חובה להצליח - אחרת לא תצליחו בחיים? גורם נוסף התורם לחרדה : בתי ספר נמדדים עפ"י אחוזי ההצלחה במבחנים, ענין  המגביר את הלחצים של המורים ושל הנהלת בית הספר.

בעיתון "ידיעות אחרונות" פורסם היום מאמר של זאב צחור בחרתי לצטט מספר משפטים: "חרדת התלמידים והמערכת כולה מהבחינות מתבטאת בהבניית מערכת לימודים, שכולה מכוונת לתעודת הבגרות. המורים , שרבים מהם יכולים להיות מורים לחיים ,מוותרים על כל מה שאיננו מכוון מטרה.

כבר בחטיבת הביניים הם מכינים את תלמידיהם לשאלות הצפויות בבגרות. בכיתות י'-י"א הם מעמיסים עליהם סיכומים ונוסחאות, כולל טריקים להתגבר על שאלות לא צפויות. השינון תופס את מקום המחשבה היוצרת, טכניקת התשובה הנכונה באה במקום הביטוי האישי. בתחומי הרוח הוויתור העיקרי הוא על שאר הרוח..."

אתמול יום הלימודים האחרון בסמסטר ב'  חשתי את ההבדלים באווירה ובשיח בשני השיעורים הראשונים בהם מטלות הסיום הם לא מבחנים,  לעומת אווירת הלחץ והדאגה בשני השיעורים אחר הצהרים .מחד גיסא אנו לומדים על מערכת החינוך המיושנת המתאימה לעידן התעשייתי  התייחסות לתלמיד "כחומר גלם"  ציטוט מהמצגת של גילה לוי עצמון שיער מס' 2 :"התלמיד = חומר גלם תוכנית לימודים אחידה וחומרי למידה אחידים, הציפיות מהתלמידים: עמידה במבחני הישגים סטנדרטיים, חלוקת משאבים שוויונית: זמן ומקום זהים לכולם. התלמידים הם קבוצה הומוגנית. כל תלמיד נתפס כלוח חלק שמיועד לקליטת ידע. קיימת ציפייה שכל התלמידים יגיבו באופן דומה על התהליך הלימודי (הצלחה במבחנים), וקיימת תמיהה מדוע אינם מצליחים באופן דומה. המורה נתפס כגורם הקריטי היחיד האחראי ללמידה ולתוצאותיה".(ההדגשה שלי)

מאידך גיסא:ברור לכולנו שזו לא הדרך. יש צורך בשינוי הנחות היסוד שהביאו לגישה זו שאינם רלוונטיים במאה ה21 .שאיפה להתייחסות לשונות , להיענות לצרכים של כל תלמיד. למיטב הבנתי דווקא "מגדל השן" האקדמי יכול להוות מודל לשינוי דרכי הוראה והערכה.

לטעמי המבחנים פוגעים בחוויית הלמידה,אני מתארת לעצמי שיש מבין הסטודנטים המעדיפים לשנן לקראת המבחן ולסיים את הקורס . אני לומדת ונהנית להתמודד עם קריאת מאמרים וביצוע מטלות מאתגרות , אצלי מידע הופך לידע בדרך זו ולא בשינון לקראת מבחן. חבל שאין אפשרות בחירה ..

אבל אין, לכן אני אסיים את הרשומה ואתחיל להתכונן למבחנים!!