מבחנים

שיחת היום מבחנים! בתיכון בליך תלמידים גנבו בחינת מתכונת. ילדה צעירה נעדרה במשך יממה מביתה בשל חשש מבחינת המיצ"ב (לא ברור בוודאות  אם זו הסיבה ). מחר אמורה להתקיים בחינה שעצם קיומה גורם לחרדות ולחצים בקרב אוכלוסייה לא מבוטלת מבין נערים ונערות בכיתות י"א-י"ב ברחבי הארץ - הבגרות במתמטיקה .מדוע הלחצים הללו?

אולי כי המסר של ההורים: חובה להצליח - אחרת לא תצליחו בחיים? גורם נוסף התורם לחרדה : בתי ספר נמדדים עפ"י אחוזי ההצלחה במבחנים, ענין  המגביר את הלחצים של המורים ושל הנהלת בית הספר.

בעיתון "ידיעות אחרונות" פורסם היום מאמר של זאב צחור בחרתי לצטט מספר משפטים: "חרדת התלמידים והמערכת כולה מהבחינות מתבטאת בהבניית מערכת לימודים, שכולה מכוונת לתעודת הבגרות. המורים , שרבים מהם יכולים להיות מורים לחיים ,מוותרים על כל מה שאיננו מכוון מטרה.

כבר בחטיבת הביניים הם מכינים את תלמידיהם לשאלות הצפויות בבגרות. בכיתות י'-י"א הם מעמיסים עליהם סיכומים ונוסחאות, כולל טריקים להתגבר על שאלות לא צפויות. השינון תופס את מקום המחשבה היוצרת, טכניקת התשובה הנכונה באה במקום הביטוי האישי. בתחומי הרוח הוויתור העיקרי הוא על שאר הרוח..."

אתמול יום הלימודים האחרון בסמסטר ב'  חשתי את ההבדלים באווירה ובשיח בשני השיעורים הראשונים בהם מטלות הסיום הם לא מבחנים,  לעומת אווירת הלחץ והדאגה בשני השיעורים אחר הצהרים .מחד גיסא אנו לומדים על מערכת החינוך המיושנת המתאימה לעידן התעשייתי  התייחסות לתלמיד "כחומר גלם"  ציטוט מהמצגת של גילה לוי עצמון שיער מס' 2 :"התלמיד = חומר גלם תוכנית לימודים אחידה וחומרי למידה אחידים, הציפיות מהתלמידים: עמידה במבחני הישגים סטנדרטיים, חלוקת משאבים שוויונית: זמן ומקום זהים לכולם. התלמידים הם קבוצה הומוגנית. כל תלמיד נתפס כלוח חלק שמיועד לקליטת ידע. קיימת ציפייה שכל התלמידים יגיבו באופן דומה על התהליך הלימודי (הצלחה במבחנים), וקיימת תמיהה מדוע אינם מצליחים באופן דומה. המורה נתפס כגורם הקריטי היחיד האחראי ללמידה ולתוצאותיה".(ההדגשה שלי)

מאידך גיסא:ברור לכולנו שזו לא הדרך. יש צורך בשינוי הנחות היסוד שהביאו לגישה זו שאינם רלוונטיים במאה ה21 .שאיפה להתייחסות לשונות , להיענות לצרכים של כל תלמיד. למיטב הבנתי דווקא "מגדל השן" האקדמי יכול להוות מודל לשינוי דרכי הוראה והערכה.

לטעמי המבחנים פוגעים בחוויית הלמידה,אני מתארת לעצמי שיש מבין הסטודנטים המעדיפים לשנן לקראת המבחן ולסיים את הקורס . אני לומדת ונהנית להתמודד עם קריאת מאמרים וביצוע מטלות מאתגרות , אצלי מידע הופך לידע בדרך זו ולא בשינון לקראת מבחן. חבל שאין אפשרות בחירה ..

אבל אין, לכן אני אסיים את הרשומה ואתחיל להתכונן למבחנים!!  

הורות בעידן הדיגיטלי

ההרצאה של אריס   שחר  היום עוררה בי מחשבות רבות על  הורות , על הסמכות ההורית , על ההורות בעידן הדיגיטלי ועל התפקוד שלי ושל בן זוגי כהורים. יש לנו שלוש בנות שתים נשואות אחת מהן כבר אימא , אחת בחודש הקרוב תהיה אימא, בתנו הצעירה חיילת. אנחנו  כפי הנראה כמו מרבית ההורים גאים בבנותינו,אנחנו  מכבדים מערכים ומפרגנים .

חשבתי לעצמי תוך כדי ההרצאה , כיצד תפקדנו כהורים  למתבגרות?

 הגבלנו אותן בשעות מחשב? לא...

אבל בזמנו היה מחשב אחד בבית,  בחדרון מחשב משותף  והיה ברור שיש צורך להתחלק "בזמן מחשב" עם כל בני הבית.

האם הגבלנו את שעות הצפייה בטלוזיה?  לא...

 אבל הבנות  ,אגב כל השלוש ,ידעו לנצל את זמנן הפנוי בין סתם ישיבה מול המסכים למיניהם, בין חברים, פעילות בתנועת נוער - כולל הדרכה והבת הצעירה ,זו שלגביה המציאות והעולם הדיגיטלי  חד הם ,בחרה לצאת לשנת שרות לפני הצבא.

בדיעבד ברור לי שהצבנו  גבולות , אך הדגש היה: על דוגמא אישית ,  על אמון , על שיח ,לא חששנו מאובדן שליטה או פחד מאובדן משמעות בעת תהליך ההתבגרות של הבנות .

האם קשה יותר להיות הורה בעידן הדיגיטלי? אני מתארת לעצמי שבכל

תקופה \מהפכה הורים עמדו בפני קשיים ,אתגרים. אין ספק שהמהפכה הטכנולוגית הציבה קושי נוסף שקשה לנו כהורים לעכל ,לכאורה הילד שלנו נימצא במקום הכי קרוב ומוגן בבית שלו-שלנו ובכל זאת חשוף לסכנות.

 אני באופן אישי סקרנית ותמיד היה ויהיה לי חשוב להכיר או לנסות להבין את העולם שבו בנותיי וכן תלמידי נמצאים. יחד אם זה ברור לי שהם הרבה יותר מתקדמים ממני, קצב הלמידה שלנו שונה, הם הילידים אני "מהגרת משתדלת" הפער ביננו לעולם לא ערער לי את הסמכות לא כאימא ולא כמורה.

 אני רוצה לסיים את הרשומה עם דברי איריס שחר:"הילדים  הדיגיטלים זקוקים לנוכחות מבוגר ,על ההורה לשמור על תפקידו כעוגן יציב" ואני מוסיפה: כמנחה ,תומך, מקבל ללא תנאי ולזכור גם במצבי משבר שהורות היא החוויה הכי מרגשת, מעניינת ומאתגרת  שקיימת בעולמנו .

בית ספר עתידי

חיפשתי אמרות על חלומות ומצאתי  אין סוף . החלטתי לבחור את שני הציטוטים הבאים:

"אנשים שאין להם פנטזיה, לא עושים דברים פנטסטיים"  
שמעון פרס   

"העתיד שייך לאלה המאמינים ביופי של חלומותיהם." 
אלינור רוזוולט

ברשומה השבועית שלי אני רוצה לעסוק בתרגיל מסכם קורס: החזון האישי שלי למערכת חינוך. במסגרת הקורס של גילה לוי עצמון מדעי החינוך המאה ה- 21.

מאד נהניתי לעשות את המטלה .הרגשתי שניתנה לי הזדמנות ל"חשוב " ולאחר מכן "להעלות על הכתב"  את הרצונות , השאיפות, החלום שלי, כיצד בית ספר אמור להיות. 

תוך כדי הדרור לפנטזיות שכנעתי את עצמי שהחלום של היום עשוי להיות המציאות של העתיד הקרוב.

בחלום  עדיין מגיעים הילדים למרכז חינוכי, נפגשים עם חברים, ההבדל הוא בהיענות לשונות ולצרכים האישים, ביכולת הבחירה, בתכנים מגוונים, בלמידה חווייתית. אין ספק שעם חולמים נוספים נגיע למציאות שונה מהקיימת.

מאחר והתבקשנו להציג את החלום בדרך יצירתית, בחרנו בכלים שלמדנו בשיעורים של גילה ונעמי . דרך להתנסות , לתרגל, למעשה לרכוש מיומנות.   סוג של משחק עם כלים חדשים: יצירת קומיקס, צילום מסך והקלטה בהחלט הנאה צרופה.

אני מצרפת קישור לחלום המשותף שלי ושל יפעת קורן.

קונסטרוקטיביזם

בבית הספר בו אני מלמדת מלמדים עפ"י שיטת הנושאים.  אני מזכירה את זה כמעט בכל הזדמנות שיש לי. היה לי ברור שגם הבלוג שלי יאלץ "לשאת על גבו" את התובנות שלי לגבי שיטת לימוד זו. עקרונות השיטה: קשר לחיי המציאות. דגש על איכות הדעת ולא הכמות. התלמיד אינו מושא הלמידה אלא אחראי לה. יש תהליך של איתור בעיות ופתרונן. קיימת מחויבות למבנה הדעת. נעשה שימוש במשאבי למידה מגוונים. עבודה עצמאית והתאמה לקצב אישי. טיפוח מיומנויות לשם פיתוח לומד עצמאי. יסודות מעשיים בלמידה. עניין הילד כעקרון דידקטי. הכיתה כיחידה חינוכית חברתית. למידה בפרקי זמן מוגדרים, קימת תכנית אורך לשש שנים.

למעשה הוראה אינטגרטיבית, הוראה רב תחומית, הוראה עפ"י נושאים  - שמות שונים להוראה המדגישה את הקשרים הטבעיים האמתיים בין תכנים בנושא מסוים שמקורם במקצועות שונים, לדוגמא נושא המים- ניתן ללמוד רק במסגרת שיעור מדעים על תכונות המים,  אך נכון יותר ללמוד על המים  גם בהיבט הגאוגרפי: מקורות המים, מצב המים בארצנו, מעקב אחר משקעים .בהיבט הספרותי- שירים וסיפורים על המים וכד'. הפעילויות הלימודיות האופייניות להוראה בין-תחומית, רלוונטיות לחיי התלמידים וקשורות להתנסויות משמעותיות, שהתלמידים אחראיים לביצוען. ההוראה על פי נושאים מיישמת תיאוריות למידה המתמקדות בתלמידים, בצורכיהם וביכולתם, כגון: התיאוריה בדבר האינטליגנציות המרובות או התיאוריה הקונסטרוקטיביסטית. הכרתי את המושג קונסטרוקטיביזם בעבר, אך לימדתי והאמנתי בגישה יותר ממקום אינטואיטיבי.


אני מרגישה שבשנה הנוכחית במהלך הלימודים  תוך כדי קריאת מאמרים והכנת עבודות הבנתי את משמעות הגישה ,קבלתי חיזוק תאורתי לתפיסה החינוכית ודרך ההוראה שלי. הטכנולוגיה והתקשוב הם אמצעים שעשויים לשפר ולקדם את שיטת הנושאים. המידע הרב והנגיש בכל תחום, יקדם את התלמידים  בתנאי שהמורים יכוונו וינחו ידאגו  לא לשלוח את התלמידים לים הסוער ללא גלגל הצלה למרות שהילדים כלל לא חוששים ומוכנים לקפוץ למים גם כשאינם יודעים לשחות.

אני מתלבטת ביני לבין עצמי  מה חשוב להקנות לדור הבא של המורים,  המה?? או האיך?? דהיינו מה ללמד בכל נושא, ליצור לכל נושא  מאגר של טקסטים ספרותיים, מאגר משימות חקר, מאגר של פעילויות חווייתיות וכו' או  לחלופין לטפח את ה"איך" להכיר את התאוריה, להבין את משמעותה, להכיר ביתרונות והחסרונות, ללמד מתוך הבנה ואמונה בתפיסה הקונסטרוקטיביסטית. אולי מורה מתחיל זקוק גם  וגם - למה ולאיך!!!  המשכיות ההוראה בשיטת הנושאים מעסיקה אותי מכמה סיבות: ראשית הדור שלימד אותי ואת בני גילי כבר  לא בבית הספר, חלק מבני דורי  מתחילים לפרוש. משרד החינוך מכתיב תוכנית לימודים. מדברים על פדגוגיה חדשנית אך בפועל משרד החינוך מפעיל מערכת פיקוח תובענית ,אינו פתוח לשינויים ועוד פחות לשינויים המגעים מהשטח.  מה ומי לומדים היום בסמינרים להכשרת מורים אינני יודעת. מקווה שבית הספר שלי ישכיל לשמור על הייחוד שלו ובתי ספר נוספים יצטרפו להוראה אינטגרטיבית\רב תחומית\נושאית.

קישור למס"ע-שיטת הנושאים