רשומה מסכמת

רשומה מסכמת.... לראשונה מאז קבלת מטלת הבלוג אני דוחה את הכתיבה אולי כי קשה לי לסכם? או להיפרד מהבלוג (אני מכירה את עצמי,אם לא מחייבים אותי, אין סיכוי שאמשיך לכתוב רשומה מידי שבוע..)

בשלב ראשון חיפשתי ציטוטים הקשורים לכתיבה הנה כמה מהם:

הכתיבה היא מונולוג, אך היא מונולוג המקווה להיות דיאלוג.

- אהרון מגד

או שתכתוב משהו ששווה לקרוא, או שתעשה משהו ששווה לכתוב עליו

- בנג'מין פרנקלין

בדבר אחד אין לי שמץ של ספק: איש אינו יכול לכתוב ספר שילדים יאהבו, אם אינו כותב אותו קודם כל לעצמו

- א. א. מילן

עדיף לכתוב לעצמך ולהישאר ללא קהל, מאשר לכתוב לקהל ולהישאר ללא עצמך

- סיריל קונולי

אז פרט לציטוטים אוסיף עוד משלי לסיכום:

בשני הסמסטרים האחרונים ,למעשה כמעט חצי שנה כתבתי מידי שבוע רשומה בבלוג שלי . בתחילה גיליתי התלהבות ואף נהניתי מהכתיבה ומהעובדה שלמרות החשש מחשיפה כאשר הוצגה בפנינו משימת הבלוג,     במהלך הכתיבה הרגשתי צורך לשתף והשתוקקתי לתגובות...

בסמסטר השני בין שלל המטלות החלטתי שאת כתיבת הרשומה השבועית אני לא דוחה  ובאופן קבוע בימי שני חזרתי הביתה לאחר התארגנות התיישבתי וכתבתי טיוטה ראשונית. בהמשך השבוע דאגתי לעשות הגהה, לשפץ מעט ולפרסם. היו שבועות שחשתי שהבלוג מאפשר לי להעלות תובנות ,הרהורים, ערעורים, למעשה  מהווה במה. היו שבועות שחשתי שמטלת הכתיבה מעיקה .

לאחר שסיימתי את כתיבת הרשומה השבועית כמעט בכל פעם שמחתי עם התוצר הסופי וחשתי שהרשומה משקפת את דעותיי, רגשותיי  וכו..

אני ממליצה להמשיך עם מטלת הבלוג מטלה המחייבת חשיבה, רפלקציה, מטלה שמסייעת להתפתחות המקצועית. הבלוג הינו כלי נפלא בהוראה ולא הייתי חושבת כך לו לא הייתי מתנסה בכלי זה לאורך זמן.

לסיום אני רוצה לשתף בחוויה מרגשת במיוחד שעברתי בזכות הבלוג. השבוע זכיתי לתגובה באחת מהרשומות שכתבתי מתלמידה שלימדתי לפני 22 שנים שהיא היום מורה . המילים החמות שהיא כתבה ריגשו אותי במיוחד ברור לי שהבלוג אפשר לה לכתוב לי ולי לזכות ב"מתנה" ייחודית.

אז תודה על החשיפה לכלי ולמרות שלעתים חשתי שאני מוכנה לוותר על הכתיבה בדיעבד אני רואה יתרונות במחויבות לכתיבה שבועית.

תודה למי שקרא ותודה למי שהגיב!!