הערכה חלופית

בחרתי לעסוק ברשומה זו בהערכה חלופית בעקבות דיון שהתפתח היום בשיעור "הערכת טכנולוגיות מידע וידע".

ראשית אבהיר את המושג : הערכה  במסגרת חינוכית מתייחסת לאופן שבו מערכים את התלמיד. הערכה חלופית הינה חלופה להערכה המסורתית  המבחן. למעשה מדובר באמצעי הערכה הנוספים למבחן.

מתוך נקודת הנחה שמבחן לרוב מודד את יכולת זכירת החומר ואילו הערכה אמורה לבחון יכולות נוספות כמו הבנה יישום ועוד..

בנוסף בכיתה ישנה שונות בין התלמידים ולא ניתן להעריך את כל התלמידים בעלי אינטליגנציות מרובות וסגנונות חשיבה שונים באמצעות כלי זהה.

הערכה חלופית מתרחשת בכל תהליך הלמידה היא חלק מתהליך ההוראה  בניגוד להערכה המסורתית המתרחשת לרוב בסוף הלמידה. הערכה חלופית אמורה להתייחס להיבטים שונים שכלל לא נחשבו בהערכה המסורתית כמו: היבטים רגשיים וחברתיים.

חשוב לציין שהערכה החלופית אינה שוללת מבחנים אך לצד המבחנים ישנן אפשרויות נוספות כמו: כתיבת עבודות חקר, מטלות שונות במהלך הלמידה, המחזה, הכנת משחקים, בנית דגמים.

הערכה חלופית מתאימה ללמידה על פי פדגוגיה חדשנית, היא אמורה להיות חלק מתהליך ההוראה. כל כך נכון ליישם את רעיון הערכה החלופית ובכל זאת עדין ברוב בתי הספר הערכה המיושמת היא הערכה המסורתית.

מדוע? הסיבה שעלתה בדיון בכיתה היא: שלמרות הניסיון להתחדש עדין כל מערכת החינוך מתבססת על הערכה המסורתית: מבחני מיצב, מבחני בגרות ..

התרומה שלי לדיון בכיתה הייתה: שלמרות התובענות שנדרשת מאתנו: מבחני תחילת שנה, אמצע, סוף, מבחנים השוואתיים, מיצבים וכו'...

עדין בחלקת האלוהים הקטנה שלנו-בכיתה כשהדלת נסגרת למרות הדרישות המסורתיות  אפשר לחדש, לשנות, ללמד אחרת ולהעריך את תהליך הלמידה אחרת בהערכה חלופית.

נעזרתי באתר של ברנקו ויס



                                   

                                    
                                           
                                 

                                                        

.

.

.

מבחנים

שיחת היום מבחנים! בתיכון בליך תלמידים גנבו בחינת מתכונת. ילדה צעירה נעדרה במשך יממה מביתה בשל חשש מבחינת המיצ"ב (לא ברור בוודאות  אם זו הסיבה ). מחר אמורה להתקיים בחינה שעצם קיומה גורם לחרדות ולחצים בקרב אוכלוסייה לא מבוטלת מבין נערים ונערות בכיתות י"א-י"ב ברחבי הארץ - הבגרות במתמטיקה .מדוע הלחצים הללו?

אולי כי המסר של ההורים: חובה להצליח - אחרת לא תצליחו בחיים? גורם נוסף התורם לחרדה : בתי ספר נמדדים עפ"י אחוזי ההצלחה במבחנים, ענין  המגביר את הלחצים של המורים ושל הנהלת בית הספר.

בעיתון "ידיעות אחרונות" פורסם היום מאמר של זאב צחור בחרתי לצטט מספר משפטים: "חרדת התלמידים והמערכת כולה מהבחינות מתבטאת בהבניית מערכת לימודים, שכולה מכוונת לתעודת הבגרות. המורים , שרבים מהם יכולים להיות מורים לחיים ,מוותרים על כל מה שאיננו מכוון מטרה.

כבר בחטיבת הביניים הם מכינים את תלמידיהם לשאלות הצפויות בבגרות. בכיתות י'-י"א הם מעמיסים עליהם סיכומים ונוסחאות, כולל טריקים להתגבר על שאלות לא צפויות. השינון תופס את מקום המחשבה היוצרת, טכניקת התשובה הנכונה באה במקום הביטוי האישי. בתחומי הרוח הוויתור העיקרי הוא על שאר הרוח..."

אתמול יום הלימודים האחרון בסמסטר ב'  חשתי את ההבדלים באווירה ובשיח בשני השיעורים הראשונים בהם מטלות הסיום הם לא מבחנים,  לעומת אווירת הלחץ והדאגה בשני השיעורים אחר הצהרים .מחד גיסא אנו לומדים על מערכת החינוך המיושנת המתאימה לעידן התעשייתי  התייחסות לתלמיד "כחומר גלם"  ציטוט מהמצגת של גילה לוי עצמון שיער מס' 2 :"התלמיד = חומר גלם תוכנית לימודים אחידה וחומרי למידה אחידים, הציפיות מהתלמידים: עמידה במבחני הישגים סטנדרטיים, חלוקת משאבים שוויונית: זמן ומקום זהים לכולם. התלמידים הם קבוצה הומוגנית. כל תלמיד נתפס כלוח חלק שמיועד לקליטת ידע. קיימת ציפייה שכל התלמידים יגיבו באופן דומה על התהליך הלימודי (הצלחה במבחנים), וקיימת תמיהה מדוע אינם מצליחים באופן דומה. המורה נתפס כגורם הקריטי היחיד האחראי ללמידה ולתוצאותיה".(ההדגשה שלי)

מאידך גיסא:ברור לכולנו שזו לא הדרך. יש צורך בשינוי הנחות היסוד שהביאו לגישה זו שאינם רלוונטיים במאה ה21 .שאיפה להתייחסות לשונות , להיענות לצרכים של כל תלמיד. למיטב הבנתי דווקא "מגדל השן" האקדמי יכול להוות מודל לשינוי דרכי הוראה והערכה.

לטעמי המבחנים פוגעים בחוויית הלמידה,אני מתארת לעצמי שיש מבין הסטודנטים המעדיפים לשנן לקראת המבחן ולסיים את הקורס . אני לומדת ונהנית להתמודד עם קריאת מאמרים וביצוע מטלות מאתגרות , אצלי מידע הופך לידע בדרך זו ולא בשינון לקראת מבחן. חבל שאין אפשרות בחירה ..

אבל אין, לכן אני אסיים את הרשומה ואתחיל להתכונן למבחנים!!