הורות בעידן הדיגיטלי

ההרצאה של אריס   שחר  היום עוררה בי מחשבות רבות על  הורות , על הסמכות ההורית , על ההורות בעידן הדיגיטלי ועל התפקוד שלי ושל בן זוגי כהורים. יש לנו שלוש בנות שתים נשואות אחת מהן כבר אימא , אחת בחודש הקרוב תהיה אימא, בתנו הצעירה חיילת. אנחנו  כפי הנראה כמו מרבית ההורים גאים בבנותינו,אנחנו  מכבדים מערכים ומפרגנים .

חשבתי לעצמי תוך כדי ההרצאה , כיצד תפקדנו כהורים  למתבגרות?

 הגבלנו אותן בשעות מחשב? לא...

אבל בזמנו היה מחשב אחד בבית,  בחדרון מחשב משותף  והיה ברור שיש צורך להתחלק "בזמן מחשב" עם כל בני הבית.

האם הגבלנו את שעות הצפייה בטלוזיה?  לא...

 אבל הבנות  ,אגב כל השלוש ,ידעו לנצל את זמנן הפנוי בין סתם ישיבה מול המסכים למיניהם, בין חברים, פעילות בתנועת נוער - כולל הדרכה והבת הצעירה ,זו שלגביה המציאות והעולם הדיגיטלי  חד הם ,בחרה לצאת לשנת שרות לפני הצבא.

בדיעבד ברור לי שהצבנו  גבולות , אך הדגש היה: על דוגמא אישית ,  על אמון , על שיח ,לא חששנו מאובדן שליטה או פחד מאובדן משמעות בעת תהליך ההתבגרות של הבנות .

האם קשה יותר להיות הורה בעידן הדיגיטלי? אני מתארת לעצמי שבכל

תקופה \מהפכה הורים עמדו בפני קשיים ,אתגרים. אין ספק שהמהפכה הטכנולוגית הציבה קושי נוסף שקשה לנו כהורים לעכל ,לכאורה הילד שלנו נימצא במקום הכי קרוב ומוגן בבית שלו-שלנו ובכל זאת חשוף לסכנות.

 אני באופן אישי סקרנית ותמיד היה ויהיה לי חשוב להכיר או לנסות להבין את העולם שבו בנותיי וכן תלמידי נמצאים. יחד אם זה ברור לי שהם הרבה יותר מתקדמים ממני, קצב הלמידה שלנו שונה, הם הילידים אני "מהגרת משתדלת" הפער ביננו לעולם לא ערער לי את הסמכות לא כאימא ולא כמורה.

 אני רוצה לסיים את הרשומה עם דברי איריס שחר:"הילדים  הדיגיטלים זקוקים לנוכחות מבוגר ,על ההורה לשמור על תפקידו כעוגן יציב" ואני מוסיפה: כמנחה ,תומך, מקבל ללא תנאי ולזכור גם במצבי משבר שהורות היא החוויה הכי מרגשת, מעניינת ומאתגרת  שקיימת בעולמנו .

           
בעקבות השיעור "מיומנויות המאה 21"

ברשומה זו אני רוצה  לעסוק במחשבות, והרהורים בעקבות השיעור שהיה לנו אתמול עם  ד"ר אלון הסגל, נושא השיעור היה "מיומנויות המאה 21"  עסקנו באוריינות מידע  ותקשורת. הדיון בכיתה הוביל לטענה שהנוער הדיגיטלי שלנו, בעקבות ההימצאות  on line כמעט בכל רגע נתון , הנגישות למידע מגוון, השיח והשיתוף עם עמיתים, הינו נוער  אוטונומי ביקורתי, סקרן יותר,  בעל אחריות אישית וחברתית.

אני מקבלת את מה שנאמר ואין לי ספק שהעולם הדיגיטלי  מאפשר ,מאתגר ומעצים, אך לא נותנת לי מנוחה המחשבה שכגודל הסיכויים כך גודל הסיכונים.

בגליון "עת השדה " כתב עת של מרכז ידע אשלים גליון 5  אלול תש"ע אוגוסט 2010 פרסמו מספר מאמרים העוסקים בנושא הנוער והמרחב הדיגיטלי במאמר "שיחות במסרים מידיים בין מתבגרים: יתרונות, חסרונות ומה שביניהם"  \מיכל דולב-כהן  נכתב  "ילדים ובני נוער שנולדו לתוך המרחב המשולב הזה מתנהלים בו באופן אינטואיטיבי כדרך חיים. רבים מהם מתנהלים בו בצורה טובה מאוד, עוסקים בעשייה חיובית ומצמיחה ומקיימים קשרים בין-אישיים מהנים, פוריים ומעשירים. אבל לפעמים האינטואיציה, שיכולה להיות יעילה במרחב הפיזי, אינה יעילה מספיק במרחב האינטרנט. סימני הגבול בין מותר לאסור ובין טוב לרע מיטשטשים ומתעתעים, וגם ילדים שבמרחב הפיזי מקפידים שלא לעבור גבול זה עלולים להיסחף ולמצוא את עצמם בעברו האסור. מצב זה חושף יותר ילדים לאפשרות להסתכן, לפגוע ולהיפגע, וכפי שכל החוויות באינטרנט נחוות בעוצמות רגשיות גבוהות כך גם חוויית הפגיעה נחווית כקשה יותר, מתמשכת יותר וזמינה לקהל צופים שעצם נוכחותם מעצימה את הפגיעה".(מיכל דולב כהן 2010) .באותו גיליון קראתי מאמר נוסף  "על חברות ואלימות בקרב ילדים ובני נוער בפייסבוק" נכתב ע"י ד"ר מירן בוניאל-נסים, מרצה וחוקרת .במחקר שערכה בקבוצת מיקוד של תלמידי כיתות 

ד'-ו' בדרום הארץ אמרו הילדים שהם מעדיפים להיות קורבן של מכות בחצר בית הספר ולא בפייסבוק!.  " במרחב הדיגיטלי הנוער נוטה להיות גלוי יותר, לחשוף רגשות, פחדים ומשאלות כמוסות. חשיפה זו עשויה להוביל להתנהגויות חיוביות כגון אלטרואיזם ועזרה לזולת, אך גם להתנהגויות שליליות כגון התלהמות, תוקפנות ובריונות". (ד"ר מירן בוניאל-נסים 2010 ).

למה אני חותרת..... המציאות השתנתה וטוב שכך!! אבל התפקיד שלנו המבוגרים,לא רק שעדין משמעותי הוא הכרחי, הוא קשה יותר, אנו חייבים ללמוד להכיר את המרחב הדיגיטלי, להכיר במגבלות שלנו כמהגרים אך לזכור את תפקידנו כמבוגרים אחראים, לחנך לערכים, להנחות להוביל

וכמורים מחנכים להתאים את הפדגוגיה ודרכי ההוראה למציאות שהשתנתה ... וזה כבר ברשומה הבאה!!

בבליוגרפיה

http://www.ashalim.org.il/files/ethasade/et-hasade5.PDF