ההרצאה של אריס שחר היום עוררה בי מחשבות רבות על הורות , על הסמכות ההורית , על ההורות בעידן
הדיגיטלי ועל התפקוד שלי ושל בן זוגי כהורים. יש לנו שלוש בנות שתים נשואות אחת
מהן כבר אימא , אחת בחודש הקרוב תהיה אימא, בתנו הצעירה חיילת. אנחנו כפי הנראה כמו מרבית ההורים גאים בבנותינו,אנחנו
מכבדים מערכים ומפרגנים .
חשבתי לעצמי תוך כדי ההרצאה , כיצד תפקדנו כהורים למתבגרות?
הגבלנו אותן בשעות
מחשב? לא...
אבל בזמנו היה מחשב אחד בבית, בחדרון מחשב משותף והיה ברור שיש צורך להתחלק "בזמן מחשב"
עם כל בני הבית.
האם הגבלנו את שעות הצפייה בטלוזיה? לא...
אבל הבנות ,אגב כל השלוש ,ידעו לנצל את זמנן הפנוי בין סתם
ישיבה מול המסכים למיניהם, בין חברים, פעילות בתנועת נוער - כולל הדרכה והבת
הצעירה ,זו שלגביה המציאות והעולם הדיגיטלי חד הם ,בחרה לצאת לשנת שרות לפני הצבא.
בדיעבד ברור לי שהצבנו גבולות , אך הדגש היה: על דוגמא אישית , על אמון , על שיח ,לא חששנו מאובדן שליטה או
פחד מאובדן משמעות בעת תהליך ההתבגרות של הבנות .
האם קשה יותר להיות הורה בעידן הדיגיטלי? אני מתארת לעצמי שבכל
תקופה \מהפכה הורים עמדו בפני קשיים ,אתגרים. אין ספק שהמהפכה
הטכנולוגית הציבה קושי נוסף שקשה לנו כהורים לעכל ,לכאורה הילד שלנו נימצא במקום
הכי קרוב ומוגן בבית שלו-שלנו ובכל זאת חשוף לסכנות.
אני באופן אישי
סקרנית ותמיד היה ויהיה לי חשוב להכיר או לנסות להבין את העולם שבו בנותיי וכן
תלמידי נמצאים. יחד אם זה ברור לי שהם הרבה יותר מתקדמים ממני, קצב הלמידה שלנו
שונה, הם הילידים אני "מהגרת משתדלת" הפער ביננו לעולם לא ערער לי את
הסמכות לא כאימא ולא כמורה.
אני רוצה לסיים את
הרשומה עם דברי איריס שחר:"הילדים הדיגיטלים זקוקים לנוכחות מבוגר ,על ההורה לשמור
על תפקידו כעוגן יציב" ואני מוסיפה: כמנחה ,תומך, מקבל ללא תנאי ולזכור גם
במצבי משבר שהורות היא החוויה הכי מרגשת, מעניינת ומאתגרת שקיימת בעולמנו .
אני חושבת שצריך לדעת למצוא את האיזון בין לתת לילד לבחור לבין לכוון את הילד ולהציב לו גבולות, אני מקווה שבזכות הצורה שבה אני גדלתי אצליח להמשיך בדרך זו ולגדל כך גם את ילדיי...
השבמחקהי גילוש
השבמחקאני מקבלת את האמירה שלך כחיזוק לדרך החינוכית שלנו !!
תודה לך אני שמחה במבחן התוצאה!!
בהצלחה! ההורות גם אחריות גדולה ומשמעותית לתמיד.....
השבמחקאני מאוד מסכימה עם הדברים שכתבת ברשומתך