בתי האמצעית נשואה אימא לילדה, לפני שבוע השתתפה בטקס הענקת תארים באוניברסיטת בן גוריון. יש לה כעת תעודה רשמית: תואר ראשון בניהול ואנתרופולוגיה סוציולוגיה. אירוע
מרגש לכל הדעות. שוחחנו והיא העלתה את האפשרות לעשות הסבה- ללמוד חינוך ולעסוק
בהוראה . התגובה שלי הייתה "את
מסוגלת להרבה יותר, יש לך יכולות מדהימות מה פתאום הוראה??!! אני מחנכת 26 שנים, רואה בהוראה שליחות, שמחה בבחירה שלי בחינוך. במהלך כל השנים אני
זוכה למשוב חיובי מתלמידים מהורים ומעמיתים בצוות החינוכי ובכל זאת הגבתי כפי שהגבתי מדוע?? לרגע הייתי אימא אזרחית מדינת ישראל והתגובה
שלי תאמה לדרך בה מתייחסים בארצנו למורים. במדינות שמאמינות בהשקעה בחינוך המורים
נחשבים לשליחי ציבור ולמעצבי דור העתיד . אנחנו מאמינים שהוראה זה מקצוע חשוב אך
איננו מאחלים לקרובינו או למכרינו לעסוק בו. עד שלא יבנה מקצוע ההוראה מחדש כמקצוע
מכובד, כמקצוע של מצוינים. במוסדות להכשרת מורים ישקיעו בתוכניות חדשניות, מועמדים יתחרו ורק המצטיינים יתקבלו ללימודי חינוך והוראה ויהיו מחנכים בבתי ספר. אם
וכאשר יתקיים השינוי יהיה סיכוי להתחלת תהליך של שיפור ושדרוג החינוך בארצנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה