הורות בעידן הדיגיטלי

ההרצאה של אריס   שחר  היום עוררה בי מחשבות רבות על  הורות , על הסמכות ההורית , על ההורות בעידן הדיגיטלי ועל התפקוד שלי ושל בן זוגי כהורים. יש לנו שלוש בנות שתים נשואות אחת מהן כבר אימא , אחת בחודש הקרוב תהיה אימא, בתנו הצעירה חיילת. אנחנו  כפי הנראה כמו מרבית ההורים גאים בבנותינו,אנחנו  מכבדים מערכים ומפרגנים .

חשבתי לעצמי תוך כדי ההרצאה , כיצד תפקדנו כהורים  למתבגרות?

 הגבלנו אותן בשעות מחשב? לא...

אבל בזמנו היה מחשב אחד בבית,  בחדרון מחשב משותף  והיה ברור שיש צורך להתחלק "בזמן מחשב" עם כל בני הבית.

האם הגבלנו את שעות הצפייה בטלוזיה?  לא...

 אבל הבנות  ,אגב כל השלוש ,ידעו לנצל את זמנן הפנוי בין סתם ישיבה מול המסכים למיניהם, בין חברים, פעילות בתנועת נוער - כולל הדרכה והבת הצעירה ,זו שלגביה המציאות והעולם הדיגיטלי  חד הם ,בחרה לצאת לשנת שרות לפני הצבא.

בדיעבד ברור לי שהצבנו  גבולות , אך הדגש היה: על דוגמא אישית ,  על אמון , על שיח ,לא חששנו מאובדן שליטה או פחד מאובדן משמעות בעת תהליך ההתבגרות של הבנות .

האם קשה יותר להיות הורה בעידן הדיגיטלי? אני מתארת לעצמי שבכל

תקופה \מהפכה הורים עמדו בפני קשיים ,אתגרים. אין ספק שהמהפכה הטכנולוגית הציבה קושי נוסף שקשה לנו כהורים לעכל ,לכאורה הילד שלנו נימצא במקום הכי קרוב ומוגן בבית שלו-שלנו ובכל זאת חשוף לסכנות.

 אני באופן אישי סקרנית ותמיד היה ויהיה לי חשוב להכיר או לנסות להבין את העולם שבו בנותיי וכן תלמידי נמצאים. יחד אם זה ברור לי שהם הרבה יותר מתקדמים ממני, קצב הלמידה שלנו שונה, הם הילידים אני "מהגרת משתדלת" הפער ביננו לעולם לא ערער לי את הסמכות לא כאימא ולא כמורה.

 אני רוצה לסיים את הרשומה עם דברי איריס שחר:"הילדים  הדיגיטלים זקוקים לנוכחות מבוגר ,על ההורה לשמור על תפקידו כעוגן יציב" ואני מוסיפה: כמנחה ,תומך, מקבל ללא תנאי ולזכור גם במצבי משבר שהורות היא החוויה הכי מרגשת, מעניינת ומאתגרת  שקיימת בעולמנו .

בית ספר עתידי

חיפשתי אמרות על חלומות ומצאתי  אין סוף . החלטתי לבחור את שני הציטוטים הבאים:

"אנשים שאין להם פנטזיה, לא עושים דברים פנטסטיים"  
שמעון פרס   

"העתיד שייך לאלה המאמינים ביופי של חלומותיהם." 
אלינור רוזוולט

ברשומה השבועית שלי אני רוצה לעסוק בתרגיל מסכם קורס: החזון האישי שלי למערכת חינוך. במסגרת הקורס של גילה לוי עצמון מדעי החינוך המאה ה- 21.

מאד נהניתי לעשות את המטלה .הרגשתי שניתנה לי הזדמנות ל"חשוב " ולאחר מכן "להעלות על הכתב"  את הרצונות , השאיפות, החלום שלי, כיצד בית ספר אמור להיות. 

תוך כדי הדרור לפנטזיות שכנעתי את עצמי שהחלום של היום עשוי להיות המציאות של העתיד הקרוב.

בחלום  עדיין מגיעים הילדים למרכז חינוכי, נפגשים עם חברים, ההבדל הוא בהיענות לשונות ולצרכים האישים, ביכולת הבחירה, בתכנים מגוונים, בלמידה חווייתית. אין ספק שעם חולמים נוספים נגיע למציאות שונה מהקיימת.

מאחר והתבקשנו להציג את החלום בדרך יצירתית, בחרנו בכלים שלמדנו בשיעורים של גילה ונעמי . דרך להתנסות , לתרגל, למעשה לרכוש מיומנות.   סוג של משחק עם כלים חדשים: יצירת קומיקס, צילום מסך והקלטה בהחלט הנאה צרופה.

אני מצרפת קישור לחלום המשותף שלי ושל יפעת קורן.

קונסטרוקטיביזם

בבית הספר בו אני מלמדת מלמדים עפ"י שיטת הנושאים.  אני מזכירה את זה כמעט בכל הזדמנות שיש לי. היה לי ברור שגם הבלוג שלי יאלץ "לשאת על גבו" את התובנות שלי לגבי שיטת לימוד זו. עקרונות השיטה: קשר לחיי המציאות. דגש על איכות הדעת ולא הכמות. התלמיד אינו מושא הלמידה אלא אחראי לה. יש תהליך של איתור בעיות ופתרונן. קיימת מחויבות למבנה הדעת. נעשה שימוש במשאבי למידה מגוונים. עבודה עצמאית והתאמה לקצב אישי. טיפוח מיומנויות לשם פיתוח לומד עצמאי. יסודות מעשיים בלמידה. עניין הילד כעקרון דידקטי. הכיתה כיחידה חינוכית חברתית. למידה בפרקי זמן מוגדרים, קימת תכנית אורך לשש שנים.

למעשה הוראה אינטגרטיבית, הוראה רב תחומית, הוראה עפ"י נושאים  - שמות שונים להוראה המדגישה את הקשרים הטבעיים האמתיים בין תכנים בנושא מסוים שמקורם במקצועות שונים, לדוגמא נושא המים- ניתן ללמוד רק במסגרת שיעור מדעים על תכונות המים,  אך נכון יותר ללמוד על המים  גם בהיבט הגאוגרפי: מקורות המים, מצב המים בארצנו, מעקב אחר משקעים .בהיבט הספרותי- שירים וסיפורים על המים וכד'. הפעילויות הלימודיות האופייניות להוראה בין-תחומית, רלוונטיות לחיי התלמידים וקשורות להתנסויות משמעותיות, שהתלמידים אחראיים לביצוען. ההוראה על פי נושאים מיישמת תיאוריות למידה המתמקדות בתלמידים, בצורכיהם וביכולתם, כגון: התיאוריה בדבר האינטליגנציות המרובות או התיאוריה הקונסטרוקטיביסטית. הכרתי את המושג קונסטרוקטיביזם בעבר, אך לימדתי והאמנתי בגישה יותר ממקום אינטואיטיבי.


אני מרגישה שבשנה הנוכחית במהלך הלימודים  תוך כדי קריאת מאמרים והכנת עבודות הבנתי את משמעות הגישה ,קבלתי חיזוק תאורתי לתפיסה החינוכית ודרך ההוראה שלי. הטכנולוגיה והתקשוב הם אמצעים שעשויים לשפר ולקדם את שיטת הנושאים. המידע הרב והנגיש בכל תחום, יקדם את התלמידים  בתנאי שהמורים יכוונו וינחו ידאגו  לא לשלוח את התלמידים לים הסוער ללא גלגל הצלה למרות שהילדים כלל לא חוששים ומוכנים לקפוץ למים גם כשאינם יודעים לשחות.

אני מתלבטת ביני לבין עצמי  מה חשוב להקנות לדור הבא של המורים,  המה?? או האיך?? דהיינו מה ללמד בכל נושא, ליצור לכל נושא  מאגר של טקסטים ספרותיים, מאגר משימות חקר, מאגר של פעילויות חווייתיות וכו' או  לחלופין לטפח את ה"איך" להכיר את התאוריה, להבין את משמעותה, להכיר ביתרונות והחסרונות, ללמד מתוך הבנה ואמונה בתפיסה הקונסטרוקטיביסטית. אולי מורה מתחיל זקוק גם  וגם - למה ולאיך!!!  המשכיות ההוראה בשיטת הנושאים מעסיקה אותי מכמה סיבות: ראשית הדור שלימד אותי ואת בני גילי כבר  לא בבית הספר, חלק מבני דורי  מתחילים לפרוש. משרד החינוך מכתיב תוכנית לימודים. מדברים על פדגוגיה חדשנית אך בפועל משרד החינוך מפעיל מערכת פיקוח תובענית ,אינו פתוח לשינויים ועוד פחות לשינויים המגעים מהשטח.  מה ומי לומדים היום בסמינרים להכשרת מורים אינני יודעת. מקווה שבית הספר שלי ישכיל לשמור על הייחוד שלו ובתי ספר נוספים יצטרפו להוראה אינטגרטיבית\רב תחומית\נושאית.

קישור למס"ע-שיטת הנושאים

טקס יום הזיכרון לחללי מלחמות ישראל

חשבתי שהרשומה שלי השבוע  תהיה שונה . במהלך  השיעור של גילה ונעמי על מאפיני הכתיבה בבלוג, על חשיבה מסדר גבוה .חשבתי שאתכנן את הרשומה כך שתעמוד בכל הקרטריונים, רשומה למופת... אך מכיוון שהבלוג היינו מקום לקול האישי אני מרגישה צורך להתייחס לטקס הזיכרון לחללי מלחמות ישראל ונפגעי פעולות האיבה שהתקיים היום במרכז האקדמי. ראשית הטקס התקיים היום ולא מחר ,ערב יום הזיכרון, כפי הנראה  יש שיקולים להחלטה ואני מקבלת גם אם לא ניתן הסבר פומבי .

טקס יום הזיכרון הוא טקס בעל חשיבות רבה בחברה הישראלית. במוסד חינוכי אקדמי בו לומדים סטודנטים  המגעים מהמגזרים השונים: יהודים, ערבים, חילונים ,דתים, רצוי אולי להקדיש מספר דקות לדיון על חשיבות הטקס בלי לחשוש לשוחח גם על רגשות מעורבים.

לגבי מהלך הטקס כדי שהטקס יהיה משמעותי, חשוב לחבר את הטקס עד כמה שאפשר אל המשתתפים בו. אחד  מהכלים הוא :סיפורים אישים. לדעתי מעבר לחלקים הרשמיים של טקס, עם תכנים מתאימים, טקס יכול לגרום לתחושת הזדהות,לחוויה  אישית נוגעת ומרגשת. לצערי הטקס שהתקיים היום לא היה כזה. במשך כל השנים מוציאה היחידה להנצחת החייל, לבד ובשיתוף עם מרכז ההסברה, חוברות ליום הזיכרון ובהן חומר  על יום הזיכרון, הצעות לטקסים. ישנם גם אתרי אינטרנט רבים  כדאי ללמוד ולהיעזר בחומרים הרבים הקימים.

את הטקס יש לסיים כפי שהסתיים בשירת התקווה , אך לא בהשמעת מוסיקה בעוצמה המקשה על משתתפי הטקס לשיר .

וכדי לא להישמע מאד שלילית למרות הביקורת שלי,  טקס יום הזיכרון חשוב לי, אני מאמינה שמהערות ניתן ללמוד,אני  מכבדת ומוקירה את  האנשים שארגנו את הטקס .

dropbox

                                                                    

גם היום למדתי דבר חדש ... מידי שבוע אני כרגיל חוזרת הביתה  אחרי יום לימודים ארוך, מחד גיסא מרוצה הרי  חזרתי  הביתה עם ידע חדש ומאידך תחושה של תסכול  ומבוכה מחוסר הידע שלי והעובדה   שיש לי עוד כל כך הרבה מה ללמוד והרי עד  הרגע  שבו "אשתלט" על היישום, ארכוש מיומנות וארגיש "מומחית"  בתחום, יפתחו יישומיים יעילים יותר, נחשבים יותר ו.. ושוב ארגיש שאני חיבת להיות בעניינים ואתחיל ללמוד מבראשית!

לגבי ה"דרופבוקס"  תוך כדי  החשיפה לכלי, דמיינתי  לעצמי ארון גדול הכולל מדפים ומגירות המכיל בגדים, נעלים חגורות  ו... חברי  השותפים בוחרים  כל דבר שמוצא חן בעיניהם  (לא כל כך נראה לי להתחלק עם הבגדים שלי) לעומת זאת במקביל אני יכולה לפתוח ארונות של אחרים   ולשלוף כל מה שנראה לי....  ובכן  דומה אבל שונה.

היישום מאפשר במה לשתף ואת מי  לשתף (דהינו לא כל אחד יכול לפתוח את הארון שלי!!)

אז מה היתרונות:

דרופבוקס  מאפשרת שיתוף, יכולה לשמש כגיבוי, תוכנה חינמית, היא קלה לשימוש, המידע מוצפן (כך לפחות מצוין בעת ההורדה)

היא שומרת גרסאות קודמות של קבצים כך שאם עשינו לקובץ שינוי לא רצוי אפשר לחזור לגירסה הקודמת.

 עוד  פרטים על התוכנה ניתן למצוא בקישור: Dropbox תוכנה לסנכרון

 בכל מקרה כעת שהתיקיות שלי נימצאות ב"ענן" אני מרגישה בעננים!!

 כנס תקשוב

לא מתוך חריצות יתר אלא הפעם  מאחר וסדר פסח בפתח ואני מארחת, כדאי שאמלא את חובתי השבועית כעת. נוסף לזה  אני עדין תחת הרושם של חווית הכנס .אומנם מה ששמעתי היום עדין לא מעובד ואולי נכון יותר לתת לעצמי זמן לפני שאני מעלה תובנות אבל... אין לי זמן כאמור  ס ד ר  
פ ס ח  בעוד שלושה ימים!

מצא חן בעיני הקונספט  של מספר מרצים שיש להם מה להשמיע  מציגים נושא  בזמן מוגבל המאלץ אותם להיות מאד ממוקדים. מבחנתי  זה היה  "טעימות". אני רוצה להתייחס לכל אחד מהדוברים או מהנושאים שהוצגו ואם בטעימות אני עוסקת מקווה שלא אצור סלט .....  אלא העלאת תובנות!

אתחיל עם דבריו של פרופ' דוד חן, הצגת סימני שאלה .ראשית הדרך של שאילת שאלות מדברת אל ליבי. כשהכל ברור אנחנו חיים ב"גן עדן של שוטים"... שאילת שאלות מאלצת אותנו לחקור להעמיק  ולחפש פתרונות!! "מה מעמדו של בית הספר מול סוכני הידע החדשים? מה מעמדו של המורה כמקור הידע? הרי התלמידים לומדים המון דברים ולא דווקא בבית הספר. ישנם תחומים שהם יודעים יותר מהמורים...הילדים היום לומדים אחרת חושבים אחרת ושיטות ההוראה מיושנות ומה עם ההישגים?? והסטנדרטים שמשרד החינוך מציב? האם זה רלוונטי? האם לא מתאים יותר לטפח את השונות ? להיענות לצרכים השונים והמגוונים של הלומדים?  האם הטכנולוגיה היוצרת פערים בחברה  תעצים את הטוב? או הרע?"

ד"ר צביה אלגלי הציגה את העובדות בשטח.. היכן וכיצד ילדנו לומדים היום למידה משמעותית .ברשתות החברתיות שבהן יש תהליכים של חינוך בלתי פורמאלי .שוב עולות השאלות היכן אנחנו המורים ,המבוגרים משתלבים? אם הילדים מתקדמים ,מערכים תוצרים ברשת עפ"י אמות מידה כמו: יצירתיות, איכות ביצוע, שימוש בכלים מיטביים, נכונות לשיתוף, פופולאריות.. אז.... אני חוזרת לאחת מהשאלות של פרופ' דוד חן האם הטכנולוגיה תעצים את הטוב או את הרע?  בעיני חשוב שנכיר ונהיה שם כדי לכוון להשפעה טובה יותר של הטכנולוגיה . כן לטעמי למרות   השליטה באוריינות הדיגיטלית עדין המורים מאד חשובים בהנחיה,  בהובלה וכפי שד"ר אורית אבידוב אונגר הציגה "בהקניית ערכים" .מדבריו של ד"ר הסגל אני לוקחת את הרעיון שהמהפכה כבר פה הילדים בעולמות אחרים ואנחנו חייבים להתחבר. להחליט מתי להשתמש בטכנולוגיה ואיך להשתמש בטכנולוגיה כשאני יוצאת מנקודת הנחה שהשאלה למה להשתמש בטכנולוגיה כבר לא רלוונטית כי זו עובדה קיימת.

אולי בכלל לא משנה מה משרד החינוך קובע יכול להיות שכל אחד מאתנו שמאמין בשינוי יכול לעשות זאת בתוך "חלקת האלוהים  הקטנה" שלו ?!

את ד"ר יאיר צדוק אני משאירה לסוף כי אני מאמינה שלמידה אמתית היא למידה קונסטרוקטיביסטית . למידת עמיתים למידה תוך כדי בנית תוצר.

 מצאתי מאמר ברשת :

 "למידה סביב תוצר, למידה תוך בנית תוצר מאפיינים, אתגרים, ודרכי התמודדות" רחלי לוין פלד,תמר רונן-פורמן המאמר פורסם במוט"ב  גליון מספר  6 תש"ע   2010

קישור למאמר   במאמר  מצוין שהעיסוק בבניה ובעיצוב של תוצר מזמן מגוון הזדמנויות ללמידה (Edelson 2002 Schnon 1999 ) בלמידה סביב פרויקטים הלומדים עוסקים בשאילת שאלות משמעותיות, בהשערת השערות, בתכנון ואיסוף נתונים , למידה קוגניטיבית וחברתית למידה התורמת לרכישת מיומנויות לחיים. ד"ר יאיר צדוק העלה  את השאלה האם קיימת למידה העצמית? במאמר יש ניסיון לענות על הסוגיה. אם תוך כדי בנית הפרויקט ועבודת צוות המנחה יתיחס להתקדמות האישית של הלומדים לדוגמא בעבודת בית אשר תקדם את הלומדים בפעילות המשותפת בכיתה וכן יהיה דוח אישי בסיום הפרויקט הכולל רפלקציה אישית אפשר יהיה לקדם גם את הלמידה האישית .

אני מאמינה בגישה הקונסטרוקטיביסטית  ולכן  מאד ריגש  אותי לשמוע את דבריו של ד"ר יאיר צדוק.על הגישה הזו ברור לי שעוד אעסוק ברשומות נוספות.

           

בבליוגרפיה  

http://www.mutav.org.il/images/magazine1/magazine6/16-21.pdf

           
בעקבות השיעור "מיומנויות המאה 21"

ברשומה זו אני רוצה  לעסוק במחשבות, והרהורים בעקבות השיעור שהיה לנו אתמול עם  ד"ר אלון הסגל, נושא השיעור היה "מיומנויות המאה 21"  עסקנו באוריינות מידע  ותקשורת. הדיון בכיתה הוביל לטענה שהנוער הדיגיטלי שלנו, בעקבות ההימצאות  on line כמעט בכל רגע נתון , הנגישות למידע מגוון, השיח והשיתוף עם עמיתים, הינו נוער  אוטונומי ביקורתי, סקרן יותר,  בעל אחריות אישית וחברתית.

אני מקבלת את מה שנאמר ואין לי ספק שהעולם הדיגיטלי  מאפשר ,מאתגר ומעצים, אך לא נותנת לי מנוחה המחשבה שכגודל הסיכויים כך גודל הסיכונים.

בגליון "עת השדה " כתב עת של מרכז ידע אשלים גליון 5  אלול תש"ע אוגוסט 2010 פרסמו מספר מאמרים העוסקים בנושא הנוער והמרחב הדיגיטלי במאמר "שיחות במסרים מידיים בין מתבגרים: יתרונות, חסרונות ומה שביניהם"  \מיכל דולב-כהן  נכתב  "ילדים ובני נוער שנולדו לתוך המרחב המשולב הזה מתנהלים בו באופן אינטואיטיבי כדרך חיים. רבים מהם מתנהלים בו בצורה טובה מאוד, עוסקים בעשייה חיובית ומצמיחה ומקיימים קשרים בין-אישיים מהנים, פוריים ומעשירים. אבל לפעמים האינטואיציה, שיכולה להיות יעילה במרחב הפיזי, אינה יעילה מספיק במרחב האינטרנט. סימני הגבול בין מותר לאסור ובין טוב לרע מיטשטשים ומתעתעים, וגם ילדים שבמרחב הפיזי מקפידים שלא לעבור גבול זה עלולים להיסחף ולמצוא את עצמם בעברו האסור. מצב זה חושף יותר ילדים לאפשרות להסתכן, לפגוע ולהיפגע, וכפי שכל החוויות באינטרנט נחוות בעוצמות רגשיות גבוהות כך גם חוויית הפגיעה נחווית כקשה יותר, מתמשכת יותר וזמינה לקהל צופים שעצם נוכחותם מעצימה את הפגיעה".(מיכל דולב כהן 2010) .באותו גיליון קראתי מאמר נוסף  "על חברות ואלימות בקרב ילדים ובני נוער בפייסבוק" נכתב ע"י ד"ר מירן בוניאל-נסים, מרצה וחוקרת .במחקר שערכה בקבוצת מיקוד של תלמידי כיתות 

ד'-ו' בדרום הארץ אמרו הילדים שהם מעדיפים להיות קורבן של מכות בחצר בית הספר ולא בפייסבוק!.  " במרחב הדיגיטלי הנוער נוטה להיות גלוי יותר, לחשוף רגשות, פחדים ומשאלות כמוסות. חשיפה זו עשויה להוביל להתנהגויות חיוביות כגון אלטרואיזם ועזרה לזולת, אך גם להתנהגויות שליליות כגון התלהמות, תוקפנות ובריונות". (ד"ר מירן בוניאל-נסים 2010 ).

למה אני חותרת..... המציאות השתנתה וטוב שכך!! אבל התפקיד שלנו המבוגרים,לא רק שעדין משמעותי הוא הכרחי, הוא קשה יותר, אנו חייבים ללמוד להכיר את המרחב הדיגיטלי, להכיר במגבלות שלנו כמהגרים אך לזכור את תפקידנו כמבוגרים אחראים, לחנך לערכים, להנחות להוביל

וכמורים מחנכים להתאים את הפדגוגיה ודרכי ההוראה למציאות שהשתנתה ... וזה כבר ברשומה הבאה!!

בבליוגרפיה

http://www.ashalim.org.il/files/ethasade/et-hasade5.PDF